מתישהו בשנת 2006 דויד הגיע לבית שלי דאז ברחוב הרצל עם ארגז מלא בתקליטים,דיסקים וקלטות. קצת לפני שנמאס לו סופית מלהפעיל דיסטרו (בושת רקורדס) שאף אחד לא קונה ממנו כלום, הוא החליט להיפטר מהרבה דברים ששכבו אצלו בערימות זמן רב במיוחד. אז מה, אם נותנים חינם, לא תיקח? אז אני, וג'ניה (שהיה גר בדירה לידי) לקחנו. אני מצאתי בערך 20 דברים שלפי העטיפה לא נראו ממש מחורבנים ולפעמים אפילו טיפה מעניינים. לקח לי שנתיים לאזור כוח כדי לשמוע לפחות פעם אחת את הכל ורוב הדברים אבדו אצלי לנצח במעמקי ערימת הדיסקים ובתהומות הזיכרון המוזיקלי שלי. אבל, מצאתי כמה דברים שנהניתי מהשמיעה הראשונה שלהם ואולי אפילו אני אשמע אותם שוב עוד כמה שנים כשאני אתקל בהם במקרה ברפרוף כותרים רנדומלי. ומצאתי דיסק אחד באמת טוב, שאני נהנה לשמוע באופן די קבוע (זאת אומרת פעם-פעמיים בחצי שנה). למזלו, הוא נפל לקטגוריה שאין לי ממנה הרבה אלבומים ככה שהוא נשאר אחת הברירות היחידות שיש לי כשאני רוצה לשמוע דיסק פופ-פאנק.
העובדה שהדיסק הזה לא נמכר במשך שלוש שנים, למרות שהוא באמת אלבום נחמד מאוד שלדעתי הרבה בישראל היו אוהבים אם היה יוצא להם לשמוע אותו, היא עניין עצוב, אבל זה מה שקורה כשכמה פנינים בודדות תקועות בתחתית חבית מלאה בזפת. בלי כוונה להעליב אנשים שמפעילים דיסטרואים בארץ, לא הרבה אנשים יעשו את המאמץ למצוא דיסק אחד שאולי יש סיכוי שהם יאהבו (בייחוד אם אין להם דרך לשמוע אותו קודם בדוכן) בין מאות תקליטים של קראסט, די-ביט וגריינד שנשמעים להם בערך אותו דבר.
בכל אופן, הדיסק הזה הוא ספליט מ-2003 של שתי להקות פופ-פאנק מאיטליה: Radio Days ממילאנו (עיר הדוגמניות!!! פורצה מילאן!), ו-Andy's Donutz מ-ססטו סאן ג'ובאני או משהו כזה (עיר באיזור מילאנו). הלהקה הראשונה היא Radio Days שלדעתי יותר נוטה לכיוון פאנק רוק סטייל סקריצ'ינג וויזל וקצת יותר snotty ומקפיצה (באמת שניסיתי להמנע מלכתוב את המילה הזו, סליחה) מהלהקה השנייה - Andy's Donutz - שנשמעת לי קצת יותר פופית. אני זוכר שג'ניה בזמנו ידע להגיד על כל אחת מהלהקות האלה כמו איזה להקה מפורסמת היא נשמעת, אבל אני לא ממש זוכר מה הוא אמר.
בכל אופן, זה לא שום דבר פורץ גבולות, פשוט פופ-פאנק נוסחתי מוצלח ומהנה.
Radio Days & Andy's Donutz - Split CD
העובדה שהדיסק הזה לא נמכר במשך שלוש שנים, למרות שהוא באמת אלבום נחמד מאוד שלדעתי הרבה בישראל היו אוהבים אם היה יוצא להם לשמוע אותו, היא עניין עצוב, אבל זה מה שקורה כשכמה פנינים בודדות תקועות בתחתית חבית מלאה בזפת. בלי כוונה להעליב אנשים שמפעילים דיסטרואים בארץ, לא הרבה אנשים יעשו את המאמץ למצוא דיסק אחד שאולי יש סיכוי שהם יאהבו (בייחוד אם אין להם דרך לשמוע אותו קודם בדוכן) בין מאות תקליטים של קראסט, די-ביט וגריינד שנשמעים להם בערך אותו דבר.
בכל אופן, הדיסק הזה הוא ספליט מ-2003 של שתי להקות פופ-פאנק מאיטליה: Radio Days ממילאנו (עיר הדוגמניות!!! פורצה מילאן!), ו-Andy's Donutz מ-ססטו סאן ג'ובאני או משהו כזה (עיר באיזור מילאנו). הלהקה הראשונה היא Radio Days שלדעתי יותר נוטה לכיוון פאנק רוק סטייל סקריצ'ינג וויזל וקצת יותר snotty ומקפיצה (באמת שניסיתי להמנע מלכתוב את המילה הזו, סליחה) מהלהקה השנייה - Andy's Donutz - שנשמעת לי קצת יותר פופית. אני זוכר שג'ניה בזמנו ידע להגיד על כל אחת מהלהקות האלה כמו איזה להקה מפורסמת היא נשמעת, אבל אני לא ממש זוכר מה הוא אמר.
בכל אופן, זה לא שום דבר פורץ גבולות, פשוט פופ-פאנק נוסחתי מוצלח ומהנה.
Radio Days & Andy's Donutz - Split CD
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה